בתוך פחות מחצי עשור, ג'ייסון וו הפך להיות חלק מקבוצת מעצבים צעירים מבטיחים להיות ה המעצב הצעיר המבטיח ביותר בסביבה. בטח, יש לזה קשר מישל אובמה עונדת את העיצוב שלו לכדור החנוכה, אבל זה גם על יכולתו של וו ליצור בגדים יוקרתיים אך מודרניים ללקוחות עשירים, ובמקביל לעבוד על שיתופי פעולה נגישים מחוץ לקופסה עם מותגים כמו ציפורניים ספקים פולניים CND.
בגיל 28 בלבד, פלא הנער כבר השיג יותר ממה שמעצבים רבים עשו בחיים. לאחרונה התחברנו לוו בסטודיו שלו, שם הוא שרטט מבט מקולקציית הנופש שלו מ -2012 רק בשביל פאשניסטה, וגם דיבר קצת יותר על הטקסים היומיומיים שלו.
אז, השקת לאחרונה מסחר אלקטרוני, א טוויטר חשבון, ויש לך בלוג במשך זמן מה ... אתה יודע, זו פלטפורמה מהנה כי אנחנו עושים כל כך הרבה שאנשים לא רואים ועכשיו עם הבלוג והטוויטר אני חושב שאנשים באמת יכולים לראות יותר ממה שאנחנו עושים. יש כל כך הרבה דברים קטנים. השאלה הנשאלת ביותר היא "אז איך מייצרים את הבגדים? האם יש מכונה? " כי לרוב האנשים מחוץ לאופנה, זה רק אדם ששולט במכונה. אבל באמת יש אדם ששולט על הבד, שעושה הכל ביד.
אז איך היית עושה שמלה אחת פשוטה ללא קישוטים? מה התהליך לאחר ששרטטת אותו?
ובכן אני עושה מיליון סקיצות קטנות בכרית שלי, שאני סוחב איתי לכל מקום. אני משרטט מיליון וריאציות, בוחר אחת, עוטף אותה על הטופס, מסתכל על בדים, תוך זכור באיזו מהן אני אשתמש בעצם-מוסלין, בדרך כלל-ואז אעלה אותה על הדגם המתאים. אם זה טוב, נתקן את הדפוס ונמשיך להכנת המדגם הסופי. אבל אם לא, שמלה יכולה להכיל עד ארבעה אביזרים. זה תהליך ממושך במקרה הטוב. איך מבצעים מקורות בד? אתה הולך לירידים הגדולים? אנחנו לא. אנו עובדים ישירות עם טחנות בד וחברים באיטליה, מעל 50 לעונה מטחנות תחרה וצמר מיוחדות, הטובות שבטובות. אז בעצם כל דבר בקולקציה הותאם באופן כזה או אחר, בין אם מדובר בצבע או בדפוס מותאם אישית; ההדפסים נעשים תמיד מאפס. ואז להוסיף קישוטים וכל הדברים האלה. יש הרבה הלוך ושוב עם הרבה אנשים שונים. עכשיו, אנחנו בנקודה שבה ההשראה צריכה להדהד לאורך האוסף, וזהו לא רק האופן שבו הדגמים מעוצבים, זה החל מהייצור ועד ההדפס ועד המרקם של בד. כל הדברים האלה חשובים. אז אנחנו לא יכולים לקנות מהמדף, כביכול. מה הייתה ההשראה שלך לאתר הנופש? ובכן, אתר הנופש באמת קיבל השראה מכל הבתים הצבעוניים האלה בפורטו ריקו. הלכתי לשם לראש השנה וכמה פעמים בשנה שעברה. זה כל כך כיף, אחד ממקומות הנופש האהובים עלי, ובנסיעה אתה תמיד רואה בתים בצבעים המטורפים האלה: ורוד, כחול, אלמוג, אפרסק, כולם עם דפוס לבן. הם כמעט נראים כאילו יצאו מסט. אבל הם למעשה הבתים המסורתיים ביותר, בסן חואן העתיקה אפשר לראות הרבה מזה. יש כנסייה ורודה עם דפוס לבן! חשבתי שזה ממש יפה ומקסים, זה הרגיש ממש שמח.אני מרגיש שהרבה מעצבים שואבים הרבה השראה מטיולים וזה מאוד חשוב. כמה יוצא לך לנסוע? אני יוצא לנסוע הרבה, זה לעבודה אבל אני תמיד מערבב משחק קטן. בגלל זה אני אוהב את העבודה שלי, אני מגיע לכל כך הרבה מקומות. בחודש האחרון הייתי בשיקגו, טייוואן, בדאלאס. אני חייב לנסוע לאטלנטה בקרוב, וברזיל וסין, בייג'ינג ושנגחאי, וכל זה בחודשיים הקרובים. אני מקפיד לראות תערוכה או לבדוק אמן מקומי או לצאת לסיור. אה וגם אני הייתי רק בלונדון! זה הרבה, אבל באמת נהייתי טוב מאוד בטיסה. מה אתה עושה עבור העור שלך כשאתה נוסע? אני תמיד נושא איתי את מסכות הפנים האלה MyFaceWorks, הם ממש מעולים כי הם באריזה קטנה ואני יכול פשוט לשים אותם מיד מהמטוס. אני בעצם משתמשת בטיפוח עור פשוט מאוד-ניוטרוג'נה, ושטיפת פנים מפילינג מבית Bliss. פשוט אבל יעיל. אני חושב שעור הוא בסיס.
אז אתה נוסע הרבה; אני מניח חלק לעבודה-פגישות מכירה, פגישת לקוחות-וחלקן למקורות. כן, פגישות עסקיות, אני נוסע לעתים קרובות לפריז כי אני צריך לעבוד עם רקמות. הזדמנויות שונות, פגישות עסקיות שונות. אני חושב שזה ממש נהדר שאני יכול ללכת לכל כך הרבה מקומות שונים ויש לי תירוץ לנסוע ובאמת להיות מסוגל לראות את שאר מה שיש למקומות האלה להציע, ולהיות מסוגל לפגוש כל כך הרבה אנשים מעניינים בטיולי ודרכי עֲבוֹדָה. הם מציגים לי דברים כה גדולים אז כן, היה מאוד פורה לאסוף השראה מכל הטיולים האלה. איך זה להראות בחנות ולפגוש את הלקוחות שלך? זה ממש מעניין, הלקוחות ממש בעניין הבגדים. בפעם האחרונה שהלכתי לנורדסטרום לעשות מופע תא מטען, אישה אחת קנתה 41 חלקים. יש לנו כמה לקוחות מסורים בחוץ. וכמעט בכל פעם שאני עושה הופעה אישית בחנות אני מקבל קבוצה של סטודנטים לאופנה. קצת תובנה על מה התעשייה עוסקת כי אני מרגישה שלא כל כך מזמן, הייתי סטודנטית בעצמי.
אם היה דבר אחד שאתה יכול להגיד למישהו שמנסה לפרוץ לתעשיית האופנה, מה זה היה? אני חושב שזו התמדה ועבודה קשה. אופנה, כמו כל ענף אחר, היא קשה. יש כל כך הרבה כישרונות בחוץ וכל כך מעט מקום, כדי לשרוד באמת בתעשייה אתה צריך לעבוד קשה מאוד. לא הכל על הזוהר והשטיח האדום, זה באמת על שעות העבודה הקשה ועל המסירות שאתה משקיע במלאכה שלך ובסופו של דבר אתה רק צריך להכין בגדים ממש טובים שנשים רוצות ללבוש. אתה לא יכול לשכוח את זה. מהו יום אופייני עבורך? ובכן אף פעם אין באמת יום אחד אופייני בשבילי, וזה החלק הכיפי בעבודה שלי! אני מתעורר, מקבל זריקת אספרסו, בא לכאן (לסטודיו), בודק כל מחלקה-יחסי ציבור, עיצוב, מכירות-כדי לראות מה כולם עושים, יש כמה פגישות קבוצתיות. אני מאוד גדול במפגשים בקבוצה, חשוב לשמור על כולם מאוחדים ככל שאנו גדלים. אחר כך תדאג לאימיילים שלי, מה שאני באמת עושה מהשנייה שאני מתעורר. הנפילות של יותר מדי טכנולוגיה בימינו! אין ממש דרך לסגור את זה בימים אלה. מצאתי את עצמי מדבר עם אחד הרוקמים שלנו בהודו בשתיים לפנות בוקר. זה באמת 24 שעות. בבוקר אני בדרך כלל מדביקה את פריז ואיטליה, ומתכוננת ובאה לעבודה ואז [להדביק] את כולם כאן. זה תלוי מה מטרת היום. אם זהו יום הולם גדול אז אנו מסיימים כמה דוגמאות שנוכל. חלק מהימים עוסקים בסיעור מוחות ואני אוסף רעיונות בכל מקום וחוקר ויוצא לספריות. וכל מה שמתובל בכל כך הרבה דברים יומיומיים, תיקון משהו במשרד או שהגיע הזמן לאסוף השראה חדשה לשתי עונות לאחר או לשחק עם עורות שונים לחדש אביזרים. כל הדברים האלה. היום שלי לא באמת מסתיים עד 20:00.
ואז בסופו של דבר אתה יוצא לאירועי עבודה, נכון? כן, הייתי צריך לצאת כל יום בשלושת השבועות האחרונים.
זה היה ממש מטורף! כֵּן! הדרך בה הצלחתי לשמור על קשר עם הרבה חברים בתעשייה או עם אנשים מחוץ לתעשייה היא אחרי העבודה, זה תמיד דרך ארוחת הערב. אני חוזר הביתה בסביבות 10:30, 11. להתעדכן בטלוויזיה וללכת לישון, למרות שאני עובד עוד קצת לפני שאני הולך לישון.
אני זוכר כשפתחת את הסטודיו הזה וראיתי את קיר המשרד שלך מעוטר מַשׁקִיף עיתונים-החלל פשוט מעוצב כל כך יפה. הבדים כל כך שופעים, אפילו לקיץ אם זה בד חבטה הוא עדיין כל כך עשיר. מכיוון שאתה עושה אוסף גדול, איך אתה שומר שכל זה עובד יחד בלי להיות אותו דבר? זה תמיד להיות שם בחוץ, תמיד מחפש השראות חדשות, מרקמים חדשים, צבעים חדשים, טכניקות חדשות. החקירה המתמשכת שאני עושה בכל עונה שומרת על רעננות מוחי. וגם הצוות שלי תמיד מביא משהו מעניין לשולחן. אני חושב שזה באמת חשוב לשמור על אנשים יצירתיים באמת סביבך, לא משנה באיזה עבודה הם, כדי באמת לעורר אותך ולהניע אותך. מבחינתנו זהו פרויקט אמנותי גדול כל היום! תמיד מסיים, עורך ואז ממשיך לשלב הבא. לעבוד באופנה, לפעמים יותר זה רק יותר, אתה יודע? לפעמים יותר מדי הפסקה בין העונות גורמת לך להיות פחות רעיונות. זו הייתה שאלה טובה למעשה. מה שאני אוהב לעשות 4 עונות בשנה הוא שכל אחת מהן באמת ניזונה מהאחרונה. טרום סתיו ונופש הם מעבדות. אתר הנופש הוא תמיד תחילתה של השנה החדשה שלי, לנסוע ולראות המון דברים חדשים. ולקראת סוף כל אוסף תמיד יש לך את הרגעים הפתאומיים האלה של גאונות או רעיונות בהירים. אבל למען כל אוסף מלוכד שעליך לערוך. זה חשוב כך שהנקודה תהיה חדה כתער. לכן, יש הרבה רעיונות שאתה לא משתמש בהם ואתה רוצה להמשיך ולחקור אותם, אז מגיע הזרז של האוסף הבא. אז אתה אף פעם לא באמת עוצר, וזה טוב כי אני מרגיש ממש השראה כרגע, ואני לא תופס קשיות. יש לי הרבה רעיונות ויש לי מזל שאני יכול להשתמש בהם.
ובכן זה מביא אותי לשאלה הבאה שלי: גברת. O. כשהיא לבשה את השמלה שלך התעשייה כבר ממש התלהבה ממך אבל אז פתאום כולם ידעו מי אתה. איך התמודדת עם זה? האם זה השפיע על אופן העיצוב שלך? ההמשך היה כאוס. עשיתי יותר עיתונות ביומיים הקרובים שהיו לי בכל הקריירה שלי. עיתונות רגילה יותר--בוקר טוב אמריקה, מופע היום, ארוחת העיתונאים של כתבי וושינגטון-ובאמת יצאתי מהמרכיב שלי. זה הביא את שמי לדמוגרפיה חדשה, דמוגרפית עולמית, וגם חשף אותי לכל כך הרבה דברים מחוץ לאופנה שאחרת לא הייתי יודע. הרגע הזה היה כל כך פנטסטי וגדול, אבל זה קרה שבועיים לפני שהופעת הסתיו שלי כל כך דעתי עדיין הייתה על האוסף, שכבר עשיתי ולכן קיוויתי שהקבלה תהיה טובה. וזה היה טוב. הניסיון הוסיף לצמיחת העסק שלנו. בשנתיים האחרונות ניסיתי להישאר מאוד מבוסס ומסור לצמיחת המותג שלי, לא ליפול למלכודות של רגעים גדולים. נתתי לעצמי 24 שעות לחגוג כי הייתי צריך לתכנן את המעשה הבא שלי. ובגלל זה באמת הצלחנו להצליח ולעבור ממעצב צעיר למותג גדול יותר בשנתיים. זה משהו שאני ממשיך לעשות, אני אף פעם לא מרגיש שסיימתי או שאני טוב מכדי ללמוד משהו. זה מאוד חשוב, כי בתעשייה עם כל כך הרבה פלאש, בכל פעם שיש ספק אני חוזר למה נכנסתי לאופנה מלכתחילה. אני פשוט אוהב את המלאכה של זה. אני אוהב לייצר בגדים.
זה הדבר שתסתכל עליו לאחור בעוד 20 שנה ותגיד "אלוהים אדירים, אני לא מאמין שזה קרה". אני מסתכל אחורה עכשיו ואומר שאני לא מאמין שעשיתי את זה. זה היה הדבר הכי מטורף. ומבוסס בהיסטוריה-להיות המעצב הראשון מתחת לגיל 30 שהיה בסמיתסוניאן. והמעצב האסייתי -אמריקאי הראשון שעשה שמלת חנוכה, והנשיא האפרו -אמריקאי הראשון. כל כך הרבה ראשונות. ומעולם לא חשבתי כשעברתי לארה"ב שאי פעם אהיה חלק מההיסטוריה האמריקאית, זה באמת החלום האמריקאי, כל כך מדהים. אני בהחלט מעריך את זה ומבין עד כמה זה היה משמעותי אבל אני גם דואג שאני עובד קשה יותר ומוכיח שאני שווה את ההכרה. בן כמה היית כשעברת לכאן? עברתי לכאן בדיוק לפני 10 שנים, אז הייתי בן 18. הוריי הם מטייוואן.
מה גרם לך להחליט לעבור לכאן? אמי ממש ממש תמכה. היא ידעה שאני ממש נוטה מבחינה אמנותית כשהייתי בערך בן חמש או שש, ואהבתי אותה לאפשר לי לקחת שיעור פיסול. הייתי בן שבע. ובטאיוואן אז זה היה הרבה יותר שמרני, רוב ההורים רצו שילדיהם יתחילו לעסוק. היא הייתה אישה הרפתקנית מאוד והעבירה אותנו לוונקובר כדי שאוכל ללמוד אנגלית ותהיה לי הזדמנות לחקור את הצד הזה בי שאולי אחרת לא הייתי מסוגל; אמנות לא נחשבה לקריירה יוקרתית, יותר בילוי. ולמדתי אנגלית כי היא הייתה נותנת לי ערימה של מגזיני אופנה שהיו לה ואני די קלטתי את זה וחשבתי: "אוי זה מעניין, על מה מדובר?"
אז היא איש אופנה? ראיתי את התמונה שלה שלה ב ניו יורק טיימס. אני מתכוון שאמא שלי לימדה אותי מה זאת אומרת YSL, חחח, היא תמיד עשתה את השיער שלה והייתה מאוד שיקית. היא מאוד מסוגננת ומודעת לעיצוב ומעריכה דברים יפים. היא מעולם לא הרתיעה אותי, מה שאני מאוד מעריך, ובלי הורים כמו שלי לעולם לא הייתי יושב כאן היום, הייתי בעבודת שולחן וממלא ניירת.
מה לגבי רכישה? תמיד מדברים על זה, במיוחד עבור מותג כמו שלך. בטווח הקצר, החברה היא דבר שהייתי רוצה להחזיק בו.
האם היית תלמידת סקיצות הכוכבים בבית הספר? תמיד הייתי האומנותית. במקור רציתי להיות מאיירת אופנה.
אשמח לראות אותך משרטט, אני ממש מתרגש. [הוא מתחיל לשרטט.] אני אף פעם לא מוחק. איור אופנה יפה כי הוא לא מושלם. היופי שלה הוא בחוסר השלמות.
כשאתה עושה בדים, אתה יודע מה אתה רוצה לפני שאתה יוצר אותם? אני יודע שאתה עושה הדפסות משלך. אני מתחיל ארבעה או חמישה חודשים לפני כן, אז בכמה עונות אני יחפוף אותן. אתה צריך שיהיה לך רעיון בסיסי מלכתחילה, בסיס הרעיונות שלך. המפה. כמה סקיצות אתה עושה לאוסף אחד? כל כך הרבה. אבל אני לא צובעת את כולם, חלקם זעירים, כמו במולסקין שלי. אני יוצא איתם ושומר אותם. אני עוברת בערך ספר בחודש.
הרישומים שלך יציגו תערוכה מדהימה בעוד 30 שנה מהיום. אתה חושב שאתה אחד מאותם אנשים באופנה כי לא יכולת לדמיין שאתה עושה משהו אחר? לא יכולתי לדמיין לעשות משהו אחר. אני מרגיש שלא יהיה שום דבר אחר שישמח אותי. אני כן יודע שהרבה שנים בהמשך אני אשמח למסעדה, זה יהיה עוד דבר יצירתי.
אתה עוסק באוכל? אני כל כך מעוניין באוכל.
מהי המסעדה החדשה האהובה עליכם? אממ…. ובכן, אני בניו יורק אבל אני נוסע כל כך הרבה ולכן אני לא מאוד מקומי. יש מקום ממש טוב בשיקגו, זה כמעט דבר מסוג גסטרונומיה מולקולרית. גרהם אליוט. יש להם פופקורן כמהין וסלט קיסר מפורק. ריבוע של קרחון וממש מתחתיו גבינת טווינקי, קוראים לזה; זה טוסט במילוי גבינה. ואנשובי עם רוטב למעלה... כמו סלט טירמיסו. כאן, אני אוהב את קוליצ'יו ובניו. הייתה לי כתף חזיר מטוגנת שלהם לפני כמה ימים.
ולסיום-אני לא יכול שלא לשאול, כיוון שהתחתנתי זה עתה. אתה עושה הרבה כלות? לא, באמת רק בשביל החברים שלי. זה היה ממש מעניין לעשות את אוסף הכלות הזה (עבור נט-פורטר), כמו עם עליוניות ותחתונים. אבל לא, בעיקר רק החברים שלי שהתחתנו.
חפש את סקירתנו על אוסף הנופש של ג'ייסון וו לשנת 2012 בהמשך השבוע.